פסק-דין בתיק ע"פ 40054/07

1.         ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים), מיום 12.12.06, בתיק ת 16493/06 - במסגרתו הורשע המשיב, על פי הודאתו, בביצוע עבירה לפי סעיף 65(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961 וכן עבר על הוראת תקנה 56(א)(4) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961, קרי: המשיב הודה, כי נהג ברכבו ביום 2.8.06 בשעה 11:19, והמשיך בנסיעה לאחר שעצר, כשהמחסום שלפני המפגש נע לקראת חסימת הדרך.

על המשיב הושתו העונשים הבאים: חודשיים פסילה בפועל, קנס בסך 500ש"ח לפירעון בשני תשלומים, וכן חודשיים פסילה על תנאי למשך שנתיים.

טענות הצדדים לערעור והשתלשלות ההליכים

2.         לדידו של בא כוח המערערת, העונש אינו משקף חומרתה של העבירה - בה הורשע המשיב, עבירה אשר טומנת בחובה סכנות קשות לחיי הנוסעים ברכבת וחיי המשיב עצמו. המשיב פעל בצורה מסוכנת, מתוך בחירה ומודעות, והחליט, לאחר שעצר לרגע, להמשיך ולנסוע הגם שהבחין בירידת המחסום, המעידה על התקרבות רכבת. המשיב נהג, אותה העת, במשאית כבדה - עובדה המהווה נסיבה מחמירה כשלעצמה. בית משפט קמא לא לקח בחשבון שיקוליו את עברו הכבד של המשיב, הכולל 38 הרשעות קודמות בענייני תעבורה.

3.                  ב"כ המשיב העלה, כבר בפתח הדיון, טענה מקדמית, אשר יש בה, לדידו, כדי למחוק הערעור על הסף ולחייב המערערת בהוצאות. לטענתו, הוגש הערעור שלא כדין, שכן המערערת לא הייתה רשאית לצרף לכתב הערעור מסמכים, אשר לא הוצגו בפני הערכאה הדיונית. צירוף מסמכים מעין אלה מנוגד לסעיפים 187 ו-189 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, כאשר בפני בית משפט קמא היה כתב האישום בלבד.

4.         לאור הנטען הוחלט, כי ב"כ הצדדים יטענו תחילה לעניין הטענה המקדמית ואחרי כן לגופו של הערעור. פסק הדין יתייחס בהתאם, תחילה, לטענה המקדמית ואחרי כן לערעור לגופו, על פי ההכרעה בטענה המקדמית.

5.         בתגובתו ציין ב"כ המערערת, באשר לטענה המקדמית, כי המשיב הודה בכך שהמשיך בנסיעתו, כאשר המחסום שלפניו נע לקראת חסימת הדרך. במצב דברים זה, בכוחו של בית המשפט, לכל היותר, להגביל הטיעונים כנגד קולת העונש, לאור חומר הראיות אשר הונח בפני בית משפט קמא. לגופו של עניין חזר ב"כ המערערת על טיעוניו בכתב תוך שהדגיש הסכנה הרבה, הטמונה בעבירה אשר בצע המשיב, תוך בחירה ומודעות. בית המשפט העליון והערכאות הדיוניות הדגישו בפסיקתם, בתיקי תעבורה שונים, פוטנציאל הקטל שבעבירות כגון דא, אף כאשר לא ארע כל אסון בעטיין. נוסף לאמור, גיליון הרשעותיו של המשיב כולל הרשעות מסוגים שונים - חלקן בעבירות חמורות.

6.         ב"כ המשיב, בתשובתו, ביקש לדחות הערעור. אכן, לדבריו, טעה המשיב במעשיו, אך שילם המחיר הראוי, עת נפסל רישיונו משך חודשיים. המשיב סיים לרצות עונשו ושילם חובו לחברה, כך שאין מקום להשית עליו, כעת, עונש פסילה נוסף.

דיון

7.         באשר לטענה המקדמית. אכן, לא היה מקום לצרף לכתב הערעור מסמכים, אשר לא הוצגו כלל בפני הערכאה הדיונית. על כן, בית המשפט לא יתייחס למסמכים אלה ויתעלם מקיומם.

ברם, אין בקביעתי האמורה כדי להביא למחיקת הערעור, והדיון בערעור יעשה אך על בסיסן של הראיות, אשר הוצגו בבית משפט קמא, קרי: כתב האישום והודאתו של המשיב. לאור זאת, יש לבחון דינו של הערעור, לגופו של עניין.

8.         האם יש מקום להחמיר בעונשו של המשיב אם לאו?

אילו נדרשתי לעניינו של המשיב, במסגרתה של הערכאה הדיונית, הייתי משית על המשיב עונש חמור מזה שהושת עליו. אכן, פוטנציאל הסכנה לחיי אדם, בעטיה של עבירה מעין זו, הנו גבוה ומהווה שיקול הכרחי להחמרה ברמת הענישה. יש להכביד, לדידי, עם עברייני תנועה, המבצעים עבירות שכאלה, הטומנות בחובן פוטנציאל סכנה אדיר לחייהם של רבים. דא עקא, במקרה שלפנינו סיים המשיב לרצות עונשו, ולא שוכנעתי, כי יהא זה הוגן להשית עליו, כעת, עונש פסילה בפועל, בנוסף לזה שכבר ריצה. יחד עם זאת, יש ליתן חשיבות, בנסיבות המקרה דנן, לפן ההרתעתי שבענישה, הצופה פני עתיד. על כן יש להעמיד עונש הפסילה על תנאי, על 6 חודשי פסילה חלף 2 חודשי הפסילה על תנאי, אשר הושתו על המשיב, בבית משפט קמא. 

9.         סיכומם של דברים - הערעור מתקבל בחלקו, כך שתקופת הפסילה על תנאי תעמוד על 6 חודשים למשך שנתיים מיום מתן גזר הדין.

ניתן היום, י"ח באייר תשס"ז (6 במאי 2007), בהעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים .